החלטה בתיק בש"פ 5297/13

א.             ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ד' קרת-מאיר) בתיק מ"ת 28281-06-13 מיום 24.7.13, שבגדרה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. הפרשה עניינה שידול כפול לרצח וסחיטה באיומים.

רקע והליכים

ב.             כנגד העורר (יליד 1986) וכנגד אדם נוסף (להלן מטר), הוגש ביום 20.6.13 כתב אישום (מתוקן). לפי הנטען באישום הראשון, ביום 21.4.13 הגיע חאפז חאג' אל בית פלוני, סוכן משטרתי סמוי (להלן הסוכן), שעה שהאחרון שהה בביתו שביפו, ומסר לו שהעורר, שעמו יש לו היכרות רבת שנים, מבקש ליצור עמו קשר. בשעות הערב של אותו יום התקשר הסוכן לעורר, והם קבעו להיפגש בביתו. נטען, כי במהלך פגישתם ביום 23.4.13 אחר הצהריים ביקש העורר מן הסוכן שיגרום למותו של אדם בשם סעיד דכה (להלן דכה), במועד סמוך לשחרורו של דכה ממאסר. בימים שלאחר מכן התקשר הסוכן לעורר פעמיים כדי לברר כיצד מתקדם תכנון הרצח ולתאם פגישה לסיכום פרטיה. כנטען, ביום 20.5.13 נפגשו השניים כדי לתאם את הפרטים, והעורר הסביר לסוכן, כי הוא רוצה במותו של דכה הואיל ודקר חבר טוב שלו; ותמורת ביצוע הרצח ישלם לו 60,000 ש"ח ויספק לו אקדח לצורך המעשה. כן נטען, כי במהלך אותה פגישה מסר העורר לסוכן, כי הוא מעוניין שיגרום למותו של אדם נוסף בשם עלי דבדוב (להלן דבדוב) נוכח סכסוך שהתגלע ביניהם, וכי הוא יארגן לו מקום מסתור ואופנוע בדרך לביצוע. כנטען בכתב האישום, במהלך חמשת הימים שלאחר הפגישה התקשר העורר לסוכן שלוש פעמים כדי לעדכנו בהתפתחויות בנוגע לשתי ההתנקשויות ולתת לו הוראות בהתאם; בין היתר, הורה לסוכן בשיחה שהתקיימה ביום 25.5.13, שיעכב את ההתנקשות בחייו של דכה עד שישיג את סכום הכסף (צוין בהקשר זה שיש אדם נוסף (אבו נאג'י) שישלם עמו את הכסף, ויהיה מוכן להתנקשות בחייו של דבדוב בטווח זמן מידי. מששאל הסוכן למחרת את העורר, האם בכוונתו לבטל את ההתנקשות בחייו של דכה, השיב העורר בשלילה. במסגרת אישום זה יוחסו לעורר עבירות של ניסיון לשידול לרצח לפי סעיפים 300(א)(2) ו-33(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ג.       כנטען באישום השני, במהלך חודש אפריל 2013 קשר מטר עם העורר לדרוש מעורך דין שטיפל בענייניו של מטר (להלן עורך הדין), באיומים, שיעביר לידי מטר 20,000 ש"ח. נטען, כי לשם כך התקשר העורר ביום 19.5.13 לסוכן וביקש ממנו שיתקשר לעורך הדין וידרוש ממנו את העברת הכסף כאמור, וכי שב על בקשתו זו במהלך פגישתם ביום 20.5.13. עוד במהלך הפגישה התקשר הסוכן לעורך הדין ודרש ממנו להעביר את הכסף למטר באמרו: "טוב, בעזרת השם, בעזרת השם לא צריך, לא צריך לשתות קפה אני מקוה... בעזרת השם שלא נצטרך לבוא לשתות קפה בעזרת השם אני מקוה וסומך עליך אני". בגין זאת יוחסו לעורר עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, ועבירה של סחיטה באיומים בצוותא לפי סעיף 428 רישא וסעיף 29 לחוק העונשין.

ד.       עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו; צוין, כי מדובר במי שאינו מהסס לפנות לשימוש באלימות חמורה ואף לקטול חיי אדם, וזאת אף במסגרת סכסוכים לא לו. נטען, כי בחירתו של העורר לשדל אחר לבצע מעשים שיגשימו את מטרותיו הפליליות, כמו גם שתי הרשעות קודמות שלחובתו בגין עבירות אלימות מרובות, מעידות על היעדרה של חלופה שיהא בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת הימנו.

ה.       בהחלטתו המפורטת מיום 24.7.13, נדרש בית המשפט המחוזי לטענות בא כוחו של העורר באשר להיעדרן של ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, שעיקרן הדחתו של העורר על ידי הסוכן. נאמר, כי אף שהפגמים עליהם הצביע בא כוח העורר - דיווח של הסוכן על חידוש הקשר עם העורר רק לאחר שהתקיימה הפגישה ביניהם ביום 23.4.13, שיחות טלפון שיזם הסוכן עם העורר בניגוד להנחיית מפעיליו או ללא הנחיה כלשהי, ושיחות בין הסוכן לבין העורר שלא דווחו או לא הוקלטו - ממשיים ושרירים, לא היה בהם כדי לפגוע בהגנתו של העורר או להפחית ממכלול הראיות הקיימות שבתיק. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת בא כוח העורר, שלפיה לא היה תוכן השיחות בין העורר לבין הסוכן חף מנסיונות לדרבן את העורר בלהיטות יתרה לבצע את העבירות מזה, ומתשובות מתחמקות של העורר מזה, אולם קבע כי אין ניתן ללמוד מאלה על חזרתו של העורר מכוונתו להזמין את הרצח שיזם, אשר אך התחזקה עם התוספותם של פרטים קונקרטיים שמסר לסוכן לצורך הגשמת הרצח, והתוספותן של עוד משימות. נוכח האמור למד בית המשפט המחוזי עוד, כי בניגוד לנטען, אף לא ניתן לזקוף לזכותו של העורר פטור עקב חרטה לפי סעיף 34 לחוק העונשין. הוסף, כי הודעותיו של הסוכן בנוגע לפגישות ולשיחות שקיים עם העורר נתמכות בפלטי השיחות והמסרונים. כן נאמר, כי אין עילה לחשוד באמינות תוכן השיחות בין הסוכן לבין העורר בסמוך למעצרו של האחרון, וכי תדירותן הגבוהה של ההתקשרויות מלמדת על אינטראקציה גוברת והולכת לקראת מתן תוקף להזמנת הרצח. נקבע, כי אין זה סביר שהפצרות הסוכן יובילו את העורר לביצוע רצח שאינו חפץ בו, בפרט שיצירת הקשר נעשתה ביוזמת העורר. כן צוין, שאין ממש בטענת ההדחה, מן הטעם שנסיון השידול התגבש כבר בפנייה ראשונית של העורר לסוכן והתחזק עם העברתם של פרטים נוספים הקשורים בביצוע הרצח. ומכל מקום "הסתייגות המשיב (העורר-א"ר)...לא היתה קיצונית דיה כדי לפורר את הניסיון שהתגבש". הוסף, כי ביום 22.3.13 מסר הסוכן "עדות ניקיון" (עדות שנמסרת מפי סוכן משטרתי שבה הוא מפרט את פעולותיו העברייניות בעבר); ביום 25.4.13 ניתנה עדות נוספת, שבה מסר הסוכן על פעילות עבריינית שלא דיוח עליה קודם לכן, לרבות כזו שכללה את העורר. בית המשפט ציין, כי למרות שיש טעם לפגם בכך שכחודש אחר העדות הראשונית "נזכר" לפתע הסוכן במידע נוסף, אין בכך כדי לשנות את טיבה של "עדות הניקיון" השניה, בפרט לאחר שחידוש הקשר על ידי העורר דווח קודם לכן. בית המשפט המחוזי שוכנע, כי הוצגו בפניו ראיות לכאורה למיוחס לעורר באישום הראשון, וציין בהקשר זה כי אף אם היה בנלהבותו של הסוכן כדי להדיח את העורר לעבירה, אין בכך כדי לפטור את העורר מן האחריות הפלילית, כי אם לכל היותר כדי להקל עמו בעונש בשלב גזירת הדין. אשר לעבירת הסחיטה ציין בית המשפט, כי מן הראיות בדבר הפגישה בין הסוכן לעורר ביום 20.5.13 ומשיחתו של הסוכן עם עורך הדין עולה, שקיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחתה. צוין, כי העורר שיקר בחקירתו בהכחישו את דבר התרחשות הסחיטה ואת היכרותו עם מטר. הוסף, כי הודעותיו של העורר במשטרה לעניין המיוחס לו בשני האישומים, היו רוויות סתירות. לבסוף קבע בית המשפט המחוזי, כי התמונה הנלמדת מעיון בראיות הלכאוריות שהונחו לפתחו, מצביעה על מסוכנות רבה הנשקפת מן העורר, אשר לא ניתן לאיינה בחלופה; זאת בפרט הואיל וביקש להרחיק עצמו "ריחוק סטרילי"  מרצח של שני בני אדם, שעה שביקש לבצעו באמצעות אחר. משכך הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

הערר והדיון

ו.       מכאן הערר, שבו נטען בעיקר, כי אי דיווח על שיחות בין הסוכן לבין העורר והעדר תיעוד של חלקן הם פגמים היורדים לשורש יכולתו של העורר להתגונן מפני המיוחס לו. עוד נטען, כי ככל שביקש העורר להתחמק מן הסוכן ולהימנע מהוצאת הקשר לפועל, כך לחץ עליו הסוכן יותר ויותר שיבצע את הרצח לאלתר, ומשכך שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי העורר לא הודח לביצוע העבירה. עוד הוטעם, כי חרף הלחץ הרב שהפעיל הסוכן על העורר, לא עלה בידי המשטרה להקליטו בעודו מקבל החלטה פוזיטיבית על ביצוע הרצח הלכה למעשה. לבסוף נטען, כי הנסיבות מעידות על כך שמדובר במקרה מיוחד, וכי אין נשקפת מן העורר סכנה המצדיקה למנוע ממנו את האפשרות לנהל את משפטו שלא מאחורי סורג ובריח.

ז.       בדיון טען בא כוח העורר כי הסוכן יזם מספר רב של שיחות שלא הוקלטו ושלא דווחו, בניגוד להנחיות; כך גם במקרים שסוכם לגביהם שהעורר יתקשר לסוכן. התמונה המצטיירת מן המכלול היא, על פי הטענה, כי העורר ביקש להימנע מהוצאת הרצח לפועל, ואילו הסוכן דחק בו לממשו. עוד נטען, כי האישומים שעלו ב"הודעת הניקיון" לא היו, ולא נבראו, האראיה שלא הוגשו בגינם כתבי אישום. באת כוח המשיבה טענה, שהעורר הוא זה שפנה לסוכן באמצעות קרוב משפחה, והסוכן לא ידע מה מבוקשו, וכי לאורך כל הדרך העורר אינו מציין, כי הוא מתחרט על הזמנת הרצח. לעניין תיעוד השיחות צוין, שאין לצפות, במהלך הפעילות הרגיל של סוכן, כי יעצור את פעילותו כדי להקליט שיחות. עוד צוין, כי תוכנן של השיחות המוקלטות עולה בקנה אחד עם אשר נשמע בקלטות. הוטעם, כי ההסכם עם הסוכן של המשיבה לא "נפתח" על-ידי המשטרה נוכח "הודעת הניקיון"; ונטען לבסוף, כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופה נוכח חומרת המעשים והמסוכנות הנלמדת מהם.

 הכרעה

ח.       תחילה לראיות לכאורה. נראה שמקרה זה צולח את משוכת הראיות לכאורה, שהה לפי הלכות בית משפט זה, בשלב הנוכחי של הדיון אין להידרש לבחינת מהימנות העדים ומשקל הראיות. ניסיון לבחון את מהימנות הראיות פירושו ניהול משפטו של העורר בשלב המעצר, תוצאה שאינה אפשרית הלכה למעשה. כפי שהטעים הנשיא ברק:

"קיים הבדל מהותי בין 'ראיה לכאורה' הדרושה למעצר עד תום ההליכים לבין 'ראיה רגילה' (או 'ראיה מוחלטת') הדרושה להרשעה או לזיכוי. 'ראיה לכאורה' היא מטבעה ראיה גולמית. היא טרם עברה את כור ההיתוך של ההליך הפלילי. אין כל אפשרות להכריע על פיה את אשמתו או את חפותו של נאשם... מהותה של הראיה לכאורה היא אפוא בפוטנציאל ההוכחתי הטמון בה. פוטנציאל זה יוצא מהכוח אל הפועל במהלך ההליך השיפוטי, לאחר חקירה ראשית ונגדית ולאחר קביעת אמינות ומשקל. הראיה ה'רגילה' אשר תישלף מהראיה לכאורה תיבחן על-פי מידת ההוכחה הדרושה במשפט הפלילי להוכחת אשמה או חפות, כלומר, הדרישה שהאשמה תוכח מעל לכל ספק סביר. כל עוד אנו מצויים בשלב הלכאורי, בחינה שכזו אינה נעשית ואינה יכולה להיעשות. הראיה לכאורה נשארת ראיה גולמית" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 143 (1996)).

 אפתח ואומר, כי איני מקל ראש בפגמים שנפלו בהתנהלותו של הסוכן הן בדיווח והן בפעילות שלא בהתאם להוראות מפעיליו; אולם, אין זו השעה להידרש לכך - שאלות אלה והשלכותיהן על מהימנות הסוכן, מקומן להתברר במסגרת ההליך העיקרי.

ט.       במוקד התשתית הראייתית הודעותיו של הסוכן, שבהן תיאר את שהתבקש לבצע על ידי העורר (הודעה מיום 25.4.13; הודעה מיום 20.5.13; ראו גם זכ"ד רס"מ שלום גבריאל (מיקו) מיום 24.4.13 שבו דווח על הפגישה הראשונית). לאלה מצטרפים דיווחי השיחות ותמלולן ומזכרי המפעילים. כאמור, וכפי שגם ציין בית המשפט קמא, בהתנהלות הסוכן נפלו פגמים שעניינם אי דיווח בזמן אמת ואי תיעוד חלק מן השיחות, כמו גם קיום שיחות יזומות אל העורר שלא בהתאם להנחיית מפעיליו. הסוכן לא דיוח, למשל, על יצירת הקשר הראשוני מצד העורר אלא רק לאחר קיום הפגישה ביניהם, וניתן להבחין בריבוי התקשרויות שיזם הסוכן (מב/4-פלט השיחות היוצאות ממכשירו של הסוכן); זאת אף כאשר סוכם כי העורר הוא זה שיחזור אל הסוכן (מ.ט 55/13, שיחה מיום 30.4.13). להיטותו של הסוכן ניכרת גם מעיון בתמלילי השיחות (מ.ט 47/13, שיחה מיום 25.4.13, עמ' 2-1) סוכן: "מתי אני אוכל לראות אותך בשבוע הבא בכדי שנשב ונסיים את הפינה ההיא". עורר: "כן, רק שאני אכין את הניירת... כן, לאט, לאט, כמו שאומרים לא, לאט" וכן מ.ט 55/13, שיחה מיום 30.4.13, עמ' 1 "כן, זה בסדר שמע, אני מחכה ממך לטלפון, אל תתעכב..."). ואולם, חרף להיטות היתר שהפגין הסוכן והלחץ שהפעיל, וגם לזאת התייחס בית המשפט קמא, לא חזר בו העורר מהזמנת הרצח, ושיתף עם הסוכן פעולה. כך למשל, אף שיוזמת השיחה ביום 24.4.13 היתה של הסוכן, משלא נוצר קשר באותה שיחה, מיהר העורר, זמן קצר לאחר מכן, לחזור אל הסוכן. זאת ועוד, ביום 20.5.13 התקשר הסוכן לעורר (מ.ט 83/13), ובשיחה זו פנה וביקש להיפגש עמו בחיפה. נוכח הסתייגותו של העורר הציע הסוכן שיפגשו בנהריה והעורר שלח מונית לאספו. אם לא היה מעוניין בפגישה, מדוע טרח לשלוח מונית כדי לאסוף את העורר; אתמהה. כאשר נשאל העורר מפורשות האם הוא חוזר בו מן "העבודה" ציין: "לא, לא אני לא מוותר עליו" (מ.ט 96/13, שיחה מיום 26.5.13, עמ' 3). לאורך הדרך הסביר העורר את העיכוב בהוצאה לפועל של הרצח בניסיון לארגן כסף (למשל, פגישה מיום 20.5.13, עמ' 15 -"כשאני אהיה סגור בניירת, אני אגיד לך"- מ.ט 85/13; בחקירתו ביום 9.6.13 עמ' 5 אישר כי "ניירת" משמעה כסף). באותה פגישה העורר אף ביקש כי הסוכן יעקוב אחר "המטרה" (עמ' 16), ואף ציין בפניו כי "יש עוד הצעה" (עמ' 8, הדגשה הוספה-א"ר). בשיחה זו התגבשה התכנית הכללית לפרטים קונקרטיים - העורר יספק אופנוע ואקדח לצורך הרצח של דבדוב ולצורך הרצח של דאכה על הסוכן להצטייד בנשק. אשר ל"שיחת הסחיטה", זו נעשתה לבקשתו של העורר (מ.ט 85/13, עמ' 7) ובנוכחותו (עמ' 21-19) (ראו גם הודעת עו"ד סמיר והבה מיום 12.6.13). עברתי על הודעותיו של העורר בחקירתו במשטרה. ב-28.5.13, בחקירתו הראשונה, שתק. בחקירתו מיום 2.6.13 מסר סיפור שלכאורה הוא מופרך על פניו לעניין המונית (עמ' 5-4) והכחיש היכרות עם דכה ועם דבדוב         (עמ' 8-5); אך תוך זמן קצר, בחקירתו ב-9.6.13, אישר שדבדוב הוא לא פחות מאשר אחיינו (עמ' 4), אף שלגבי דכה המשיך להכחיש היכרות (עמ' 3). ב-16.5.13 שמר על שתיקה באשר לפרשת והבה. כל אלה תורמים בבירור למארג הראייתי, שכן מי שאין לו מה להסתיר והוטחו בפניו הראיות, לכאורה אמור ליתן הסבר, ולא תשובות שעל פניהן אינן אלא בעלמא כפי שעולה מן החקירות שבהן דיבר, ולא אפרט.  

י.        כל אלה מגבשים תשתית לכאורית להוכחת הנטען. כאמור לא נעלמו מעיניי נסיונות הסוכן לדחוק בעורר לקדם את "הזמנת הרצח" ופגמים שנפלו בדיווח ובתיעוד, בחינת - לעתים - "יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק". אין אלה עניינים של מה בכך, והן הפגמים שנפלו בהתנהלות הסוכן, הן שאלת ההדחה, ייבחנו באופן מעמיק בהליך העיקרי; אך אנו מצוים בשלב הלכאורי, וראיות לכאורה יש גם יש. הסניגור המלומד בכשרונו הטעים שוב ושוב את מחדלי הסוכן הסמוי ומחדלים נטענים של המשטרה, במאמץ לרכך את מעורבות העורר לכאורה; ואולם יקשה שלא לאשש קיומן של ראיות לכאורה, שהרי גם אם הסוכן הסמוי אינו מל"ו צדיקים אלא עבריין שהמשטרה הגיעה עמו להסכם, יש על פני הדברים חומר רב לתמוך בעדותו.

יא.      משעסקינן בעבירות בהן מדובר, קיימת עילת מעצר. כמותי כבית המשפט המחוזי, מסופקני ספק רב אם העורר מתאים לחלופה נוכח המסוכנות המובהקת העולה מן הפרשה. אמנם שקלתי והתלבטתי אם להזמין תסקיר; אך העורר, בן 27, כבר נדון ב-2006 ל-28 חודשי מאסר בעבירות של יריה מנשק חם באזור מגורים, הצתת רכב מנועי במזיד ועוד, ואודה כי חיזקה מאוד את הטיית הכף כנגד הזמנת תסקיר התרשמותי הלא טובה מקריאת כל הודעותיו של העורר, שאינן משדרות לכאורה אמינות, הנחוצה לצורך שחרור לחלופה; ולעניין שידול לרצח ומעצר עד תום ההליכים, ראו (אם כי באופן לא זהה גם החלטת השופטת חיות בבש"פ 851/13 מדינת ישראל נ' קיון (7.2.13).  

יב.       אין בידי איפוא להיעתר לערר. בנסיבות סבורני כי ראוי שהמשפט העיקרי יישמע בהקדם.

           ניתנה היום, י"ב באלול תשע"ג (18.8.2013).